<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' ברכת כהנים</h1>
<h2>דף כג:</h2>
תנן אין ברכת כהנים אלא ביו"ד ואמר בירושלמי עלה, אין פורסין על שמע פחות מיו"ד התחילו בעשרה ויצאו להן מקצתן גומר, אין עוברין לפני התיבה פחות מיו"ד, התחילו ביו"ד ויצאו להן מקצתן גומר, אין נושאין כפיהם פחות מיו"ד, התחילו ביו"ד ויצאו להם מקצתם גומר אין מפטירין בנביא פחות מיו"ד התחילו ביו"ד והלכו מקצתן גומר, ועל כולן הוא אומר ועוזבי ה' יכלו. והא דאמר גומר, חזי לן בההוא ענינא דאתחל ביה, כגון שהתחיל לומר קדיש וברכו בפריסת שמע גומר אף כשיצאו מקצתן, אבל אסור לו לעבור לפני תיבה לומר קדושה דאכתי לא התחיל בההוא ענינא, אבל התחיל הש"צ תפלתו בקול ויצאו מקצתן הרי הוא אומר קדושה וגומר ומסיים תפלתו בקדיש דחד ענינא הוא, וכן בקריאת התורה אותו שהתחיל לברך קורא וגומר ומברך אעפ"י שבינתים יצאו מקצתם כיון שהתחיל ביו"ד, אבל אחרי' שוב אין מברכין בתורה כיון דאין כאן יו"ד. וחזי לן דוקא אם יצאו מקצתן ונשאר רוב מן יו"ד אבל בפחות מכן אינו גומר.
<h2>דף כד:</h2>
תנן כהן שיש בידיו מום לא ישא את כפיו, רבי יהודה אומר אף מי שהיו ידיו צבועות איסטיס לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו וכן בהקניות לא ישא כפיו. אמר רב אשי חיפני ובשיני לא ישא כפיו מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין, כן זבלגן לא ישא כפיו, משום שהעם מסתכלין בו, ואם הי' דש בעירו מותר, כיון שיודעין מומיו אין מסתכלין בו ואם ידיו צבועות איסטיס מותר אם רוב אנשי המקום מלאכתן בכך.
